באישון לילה ,בחודש מאי 3491יצאו שנים -עשר איש במשאית מקבוץ חצור (שישב אז בראשון -לציון )ונסעו לכיוון רפיח .צבי בר-אמוץ (צביקה )שהיה מאוחר יותר למוח'תארהקבוצה ,סיפר על היום ההוא" :אנחנו אנשי קיבוץ ג 'חלמנו על התיישבות בגליל אבל כשדרשו מאתנו לרדת דרומה ,קבלנו מרות .כך בעצם הפכנו ל'גיבורים כותבי היסטוריה' .גודל הקבוצה נקבע ל-31כיוון שזה נחשב לגודל המתאים לצורך הגנה עצמית .אבל כמו בכל קיבוץ בעולם ,אף פעם לא ישבו בנקודה כל התריסר .תמיד היה מישהו בנסיעה ,בחופשה וכו' .ב 'יום ההיסטורי 'ירדנו לנגב ,נסענו ,נסענו ,נסענו ונסענו ....והגענו .הימים היו ימי קציר השעורה .מסביב היו התושבים הערבים עסוקים במלאכת הקציר ולא הבינו בכלל איזו רוח נשאה אותנו למקומותיהם .החלטנו להקים את האוהלים במקום הגבוה ביותר (שיקול ביטחוני .)העמדנו את האוהלים והתאספנו לאכול ולקבוע את סידורי השמירה .למטה המשיכו הערבים לתלוש שעורה .העץ הקרוב ביותר נמצא במרחק שני ק"מ מאתנו .ישוב עברי ראשון בנגב"!התריסר הקימו אוהלים למגורים והחלו לבנות את המצפה .בעזרת "סולל בונה "הקימו בית-ביטחון מבלוקים ממולאים בבטון .בית הביטחון היה בן שתי קומות ועל גגו נבנתה עמדת תצפית .המבנה החליף את האוהל ושימש למגורים .אחד החדרים בו יועד לשמש כחדר נשק .מספרים שבאחד הימים הגיע למצפה קצין בריטי ממשטרת רפיח .הקצין ביקש לבדוקאת רמת הביטחון שמספק המבנה ליושביו ,שלף אקדח וירה כדור אחד בקיר .הכדור חדר את הבלוק הממולא ונתקע בקיר שממול .כך הוכיח הבריטי שבלוק ממולא בטון אינו מספק ביטחון כנדרש .בכל זאת המשיכו לקרוא לבניין ,בית-הביטחון .

(מאירה תדהר)