בית הכנסת העתיק במעון נמצא ליד קיבוץ נירים. בית הכנסת נתגלה במקרה בשנת -1957 בזמן סלילת כביש. עם השנים הוא הושחת ובשנים האחרונות בעזרת תרומה, הוא שופץ במוזיאון ישראל והוחזר לאחר מכן למקומו.

בית הכנסת העתיק שוכן בחורבת מעון (ערבית חרבת אל-מעין), אתר ארכיאולוגי ממזרח לקיבוץ נירים, כ-20 ק"מ מדרום לעזה. במקום שכן יישוב יהודי בשם מעון המזוהה עם "מנואיס" שבמפת מידבא. יישוב מהתקופה הביזנטית במאות ה-5 וה-6. נותרו ממנו מעט שרידים של בית הכנסת, בור מים ועוד שני מבנים.

תקרת המבנה הייתה עשויה קורות עץ וטין והיו בו שלוש סיטראות שביניהן הפרידו שתי שדרות ובכל אחת מהן ארבעה עמודים. המבנה ידוע בעיקר בזכות רצפת הפסיפס הצבעונית שבו, שהשתרעה על פני אולם התווך שלו. רק המחצית המערבית של של הרצפה השתמרה. על הרצפה בין השאר פסיפס ובו מנורת שבעת קנים, אריות (סמל לשבט יהודה), שני עצי דקל, שופר, לולב, אתרוג וסמלים יהודיים נוספים. גם כתובת בארמית שרדה בחלקה וכתוב בה:

"(ד)כירין לטב כל קהלה / (די) עבדו הדן פספה / וכן דאישין תמה ויהודה /תיהבו תג תרי דינרין"

"זכורים לטוב כל בני הקהילה שעשו פסיפס זה". וכן "דאישין, תומה ויהודה שתרמו סך שני דינרים". על הרצפה נמצאו מספר ממצאים נוספים ובהם מטבעות, חפצים שהיו ככל הנראה חלק מארון הקודש, קמעונות ושברי נרות חרס וזכוכית.

רצפת בית הכנסת במעון ניזוקה עם השנים ובשנת 2006 הועברה למעבדות השימור במוזיאון רוקפלר בירושלים. בשנת 2009 היא הוחזרה למקומה ומעליה הוקמה סככה.

בשנת 1957 נתבקשה האמנית נעמי הנריק להכין עותק של הפסיפס עבור בית הנשיא.